פעילות שריר הסטרנוקלידומסטואיד והפרעות יציבה בפרקינסון

לאחרונה פורסמו בכתב העת Annals of Neurology ממצאיו של מחקר שבו חוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין פעילות שרירים ופרמטרים יציבתיים כדי לבחון את המנגנונים ההיקפיים של הפרעות יציבה (postural abnormalities - PA).

במחקר הוכללו 90 חולי פרקינסון ו-19 משתתפים בקבוצת ביקורת בריאה. נאספו מאפייני יציבה (F1-F8) ומדד ל-PA. בוצעה אלקטרומיוגרפיה שטחית משרירי הצוואר ושרירי בית החזה והמותן במהלך שכיבה, ישיבה, עמידה והליכה, בהתאמה. בוצע מעקב עבור תת קבוצה של חולי פרקינסון.

תוצאות המחקר הדגימו שאמפליטודות שורש ממוצע הריבועים (Root mean square - RMS) של שריר הסטרנוקלידומסטואיד (sternocleidomastoid - SCM) ושריר ה-external oblique היו גבוהות יותר בחולי PD עם PA (PD_PA) בהשוואה לחולי PD ללא PAי(PD_NPA) ובקבוצת ביקורת בריאה במהלך שכיבה ועמידה.

פעילות האקסטנסורים בחולי PD_PA גדלה רק במצב נגד כוח הכבידה בהשוואה לחולי PD_NPA. קורלציה על שם ספירמן הראתה כי אמפליטודת RMS של SCM במצב שכיבה היתה קשורה לאינדקס עבור PA ולזוויות כיפוף קדימה כולל F3-F8, בעוד שאמפליטודת RMS של שריר ה-external oblique במצב שכיבה היתה קשורה ל-F5 בלבד.

ניתוח אורכי הראה כי שינויים ב-F3,יF4 ובאינדקס עבור PA היו קשורים באופן משמעותי לשינויים באמפליטודת RMS של SCM במצב שכיבה. בנוסף, חולי PD_NPA עם פעילות יתר של SCM היו בסיכון גבוה משמעותית להתקדמות ל-PA בהשוואה לאלה עם פעילות SCM תקינה.

החוקרים הסיקו כי שריר ה-SCM ושריר ה-external oblique מעורבים בכיפוף קדימה של הגו בחולי פרקינסון, בעוד ששרירי האקסטנסורים עשויים למלא תפקיד של פיצוי. שריר ה-SCM עשוי להיות השריר המרכזי ב-PA אצל חולי פרקינסון, והוא משתתף בפתוגנזה של PA.

מקור:

Zhu, S., Hong, R., Wu, Z., Bao, Y., Song, Y., Hu, G., Bai, Z., Zhu, F., Liao, Z., Pan, L., Guan, Q., Zhang, Z. and Jin, L. (2025), Sternocleidomastoid Muscle Overactivity: A Potentially Critical Contributor to Postural Abnormalities in Parkinson's Disease. Ann Neurol, 98: 967-976. https://doi.org/10.1002/ana.27310

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה