שמירה ארוכת טווח על רמות אוראט נמוכות מ-6 מ"ג לד"ל בסרום מפחיתה את התדירות של התקפי גאוט. עם זאת, התחלת טיפול להפחתת אוראט עלולה לעורר התלקחות גאוט חריפה.

מחקרים קודמים הראו כי ההיארעות של אירועים תרומבואמבוליים ואירועים קרדיווסקולריים עולה בתוך 30 ו-120 ימים, בהתאמה, לאחר התלקחות גאוט. עקב כך, עלתה השאלה האם התחלת טיפול להפחתת אוראט מגבירה את הסיכון לאירועים תרומבואמבוליים וקרדיווסקולריים.

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו לבחון את שיעור ההיארעות של אירועים תרומבואמבוליים וקרדיווסקולריים לאחר התחלת טיפול עם פגלוטיקאז (pegloticase), על בסיס נתוני מחקרים קליניים.

החוקרים ביצעו אנליזת פוסט-הוק לנתונים מארבעה מחקרים קליניים, אשר בחנה את הופעת התקפי הגאוט במהלך הטיפול ואת שכיחותם של אירועים תרומבואמבוליים וקרדיווסקולריים בקרב מטופלים עם גאוט בלתי נשלט.

הנתונים כללו שני מחקרי פאזה 3, מחקר פתוח מסוג MIRROR ומחקר MIRROR אקראי ומבוקר. בכל המחקרים ניתן טיפול עם פגלוטיקאז במינון 8 מ"ג כל שבועיים (בכל המחקרים) או כל ארבעה שבועות (בפאזה 3). באנליזה נכללו הנתונים מ-24 השבועות הראשונים של הטיפול.

בנוסף, חלק מהמשתתפים במחקרי MIRROR קיבלו טיפול משולב עם מטוטרקסט (15 מ"ג לשבוע). בהתאם לספרות הקודמת, חלון הסיכון הגבוה לאירועים תרומבואמבוליים וקרדיווסקולריים הוגדר כ-120 ימים לאחר תחילת ההתלקחות.

לפי תוצאות המחקר, חמישה מתוך 328 מטופלים (1.5%) חוו לפחות אירוע תרומבואמבולי או קרדיווסקולרי אחד במהלך טיפול עם פגלוטיקאז, כולל שלושה מתוך 244 (1.2%) חולים שקיבלו את המינון המאושר (פעם בשבועיים) (35.4 אירועים ל-1,000 שנות אדם). כל האירועים התרחשו בתוך 120 ימים ממועד תחילת ההתלקחות.

החוקרים מסכמים כי היארעות של אירועים תרומבואמבוליים וקרדיווסקולריים במהלך טיפול עם פגלוטיקאז היתה דומה לזו שדווחה באוכלוסיית הגאוט הכללית (31.7 אירועים ל-1,000 שנות-אדם). ממצאים אלה מצביעים על כך שהתחלת טיפול עם פגלוטיקאז אינה מעלה את הסיכון לאירועים אלה.

מקור:

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה