חולים עם אי ספיקת כליות מצויים בסיכון מוגבר למחלות קרדיווסקולריות. למרות שסטטינים ניתנים לעתים קרובות לצורך הפחתת סיכון קרדיווסקולרי באוכלוסיות בסיכון גבוה, הראיות לתועלת שבמתן סטטינים בקרב חולים עם אי ספיקת כליות אינן חד משמעיות. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology, חוקרים ביקשו להעריך את היתרונות והסיכונים ארוכי הטווח של טיפול עם סטטינים באוכלוסיה זו.
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על רישומים רפואיים אלקטרוניים ציבוריים בהונג קונג. נכללו בו 3,019 מטופלים עם אי ספיקת כליות ורמות LDL (Low-Density Lipoprotein) כולסטרול של לפחות 100 מ"ג לד"ל, אשר היו זכאים לטיפול עם סטטינים, בין ינואר 2008 לדצמבר 2015.
נעשה שימוש במסגרת של אמולציית מחקר מטרה (Target Trial Emulation) לצורך בחינת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים גדולים (אוטם שריר הלב, אי ספיקת לב ושבץ), תמותה מכל סיבה, ואירועי לוואי שליליים חמורים (מיופתיות והפרעה בתפקוד הכבד) בקרב מתחילי טיפול עם סטטינים לעומת אלה שלא התחילו טיפול. בנוסף, נעשה שימוש במודל לוגיסטי מצטבר להפקת יחסי סיכונים לתוצאי העניין הן באנליזת כוונה לטיפול (intention-to-treat) והן באנליזה לפי פרוטוקול (per-protocol).
לפי תוצאות המחקר, נמצאה ירידה מובהקת בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים גדולים (יחס סיכונים: אנליזת כוונה לטיפול: 0.78 [רווח בר-סמך 95%: 0.62-0.98]; אנליזה לפי פרוטוקול: 0.66 [רווח בר-סמך 95%: 0.50-0.87]) ולתמותה מכל סיבה (אנליזת כוונה לטיפול: 0.80 [0.68-0.95]; אנליזה לפי פרוטוקול: 0.60 [0.48-0.76]). באנליזה לפי פרוטוקול, הירידה האבסולוטית הסטנדרטית בסיכון לאחר 5 ו-10 שנים היתה 7% (3-11%) ו-11% (4-18%), בהתאמה. לא נמצאה עלייה מובהקת בסיכון לאירועים שליליים חמורים.
החוקרים מסכמים כי טיפול עם סטטינים בחולים עם אי ספיקת כליות נקשר לירידה בסיכון למחלות קרדיווסקולריות ולתמותה מכל סיבה, ללא עלייה בסיכון לאירועי לוואי שליליים חמורים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות