גישה חדשה מקשרת את האטת הצמיחה העוברית בשליש השלישי של הריון תאומים לא מסובך לתהליך של הסתגלות אבולוציונית. מעקב אחרי התפתחות הרקמות הרכות של העובר לאורך זמן יכול לשפוך אור על ההבדלים בצמיחה בין תאומים לעוברים בודדים ולהציע הבנות משמעותיות על האופן שבו כל אחד מהם מתפתח ברחם.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת JAMA החוקרים ביקשו להשוות את צמיחת רקמות השומן והרזה בין תאומים לעוברים בודדים לאורך ההריון. המחקר נערך כמחקר עוקבה פרוספקטיבי של תאומים דיכוריונים ועוברים בודדים עם סריקות אולטרסאונד סדרתיות כדי למפות את הצמיחה העוברית (2009-2013) ולאסוף נתוני נפח עוברי למדידת רקמות שומן ורזה (2015-2019) ב-12 מרכזים קליניים בארה"ב.
המחקר בחן 315 עוברי תאומים ו-2,604 עוברים בודדים ב-12 מרכזים רפואיים בארה"ב. הגיל הממוצע של האמהות בלידה היה 31.3 שנים (סטיית תקן 6.1) עבור תאומים ו-28.2 שנים (סטיית תקן 5.5) עבור עוברים בודדים, עם גיל הריון ממוצע בלידה של 35.2 שבועות (סטיית תקן 4.2) עבור תאומים ו-39.2 שבועות (סטיית תקן 1.7) עבור עוברים בודדים.
מדידות הבטן הממוצעות של תאומים היו קטנות משמעותית מאלה של עוברים בודדים בין השבועות 25 ו-37 להריון עבור שטח (הפרש בשבוע 25: -48.6 מ"מ² [רווח בר-סמך 95%: -102.2 עד -5.1]; הפרש בשבוע 37: -480.5 מ"מ² [רווח בר-סמך 95%: -677.2 עד -283.5]) ובין השבועות 27 ו-37 עבור עובי מקסימלי של רקמת שומן תת-עורית בבטן (הפרש בשבוע 27: -0.13 מ"מ [רווח בר-סמך 95%: -0.24 עד -0.02]; הפרש בשבוע 37: -0.40 מ"מ [רווח בר-סמך 95%: -0.68 עד -0.13]).
החל מהשבוע ה-15, נפחי הירך החלקיים היו קטנים משמעותית עבור תאומים (הפרש ממוצע בנפח ירך חלקי: -0.11 סמ"ק [רווח בר-סמך 95%: -0.16 עד -0.07]; הפרש ממוצע בנפח שומן ירך חלקי: -0.08 סמ"ק [רווח בר-סמך 95%: -0.12 עד -0.05]) ביחס לעוברים בודדים, והמשיכו כך עד השבוע ה-37 (הפרש ממוצע בנפח ירך חלקי: -7.55 סמ"ק [רווח בר-סמך 95%: -11.76 עד -3.34]; הפרש ממוצע בנפח שומן ירך חלקי: -5.60 סמ"ק [רווח בר-סמך 95%: -8.37 עד -2.82]).
נפח הרקמה הרזה החלקי בירך היה קטן משמעותית עבור תאומים בשבועות 15 עד 16 ו-23 עד 36. ביחס נפח שומן חלקי בירך לנפח חלקי של ירך, לתאומים היה אחוז שומן קטן ב-2.7% עד 4.2% בין השבועות 15 ו-37 בהשוואה לעוברים בודדים.
לסיכום, המחקר מצא כי עוברי תאומים מפתחים פחות רקמת שומן באופן משמעותי בהשוואה לעוברים בודדים לאורך כל ההריון. לתאומים נמצאו נפחי ירך קטנים יותר עם כ-3%-4% פחות רקמת שומן בירך וכן שטח בטן קטן יותר בהשוואה לעוברים בודדים. המעניין הוא שהבדלים אלה נצפו כבר בשבוע ה-15 להריון, זמן רב לפני שניתן לצפות לתחרות משמעותית על משאבים ברחם. ממצאים אלה מרמזים כי קוטנם של תאומים עשוי להיות מנגנון הסתגלות אבולוציוני מוקדם ולא רק תגובה למחסור במשאבים בשלבים מאוחרים יותר של ההריון. הבנה זו עשויה לסייע בהערכה מדויקת יותר של התפתחות תקינה בהריונות מרובי עוברים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות