במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Research and Clinical Practice, החוקרים ביקשו לבדוק אילו גורמים קליניים מנבאים את הפוגת הסוכרת לאחר ניתוח בריאטרי בקרב מטופלים עם סוכרת ממושכת מסוג 2, כולל מדדים של תפקוד תאי בטא וירידה במשקל.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 203 מטופלים עם סוכרת מסוג 2 במשך עשר שנים או יותר, אשר עברו ניתוח בריאטרי. מתוך כלל המשתתפים, 59.6% טופלו באינסולין לפני הניתוח. הפוגת הסוכרת הוגדרה כערך המוגלובין מסוכרר (HbA1c) מתחת ל-6.5% (48 מילימול/מול) לפחות שלושה חודשים לאחר הפסקת כל טיפול תרופתי להורדת סוכר. בקרב מטופלים שבהם נצפתה הפוגה של סוכרת, בוצעה בדיקה סבילות לגלוקוז תוך-ורידית (IVGTT - Intravenous Glucose Tolerance Test) להערכת תפקוד האינסולין.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעורי ההפוגה של סוכרת לאחר הניתוח עמדו על 65.6% לאחר שנה, 53.8% לאחר שנתיים ו-41.9% לאחר שלוש שנים – ירידה של כ-10% בשנה.
ניתוח רגרסיה של Cox הראה כי הסיכוי להפוגת סוכרת שנה לאחר הניתוח היה גבוה יותר במטופלים עם תפקוד טוב יותר של תאי בטא (יחס סיכון 1.20; רווח בר סמך 95%, 1.03–1.40) ובמטופלים עם אחוז גבוה יותר של ירידה במשקל הכולל (%TWL – Total Weight Loss) (יחס סיכון 1.04, רווח בר סמך 95%, 1.01–1.07).
בקרב 50 מטופלים שהשיגו הפוגת סוכרת ובוצעה אצלם בדיקת IVGTT, שיא ההפרשה של אינסולין בפאזה הראשונה היה גבוהה פי 5–8 מרמות האינסולין בצום.
החוקרים סיכמו כי תפקוד תאי בטא ואחוז הירידה הכולל במשקל קשורים באופן מובהק להפוגת סוכרת לאחר ניתוח בריאטרי בקרב מטופלים עם סוכרת ממושכת מסוג 2. כמו כן, גם במקרים של סוכרת ארוכת שנים נצפתה התאוששות מסוימת של הפרשת האינסולין בפאזה הראשונה.
מקור:
תגובות אחרונות