לאחרונה, פורסמו בכתב העת The American Journal of Psychiatry ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך גירוי מרווח טרנס-קרניאלי עבור דיכאון מג'ורי, תוך התמקדות בהיתכנות.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר פרוספקטיבי, בעל תווית פתוחה. במחקר הוכללו 30 משתתפים עם דיכאון מג'ורי שנרשמו לקבל טיפול של 50 מפגשים של גירוי ישיר טרנס-קרניאלי (direct current stimulation - DCS) במשך שבועיים.
ההיתכנות, הבטיחות, הסבילות וההשפעות הטיפוליות המוקדמות של פרוטוקול tDCS הוערכו באמצעות סולמות המילטון ומונטגומרי-אסברג לדירוג דיכאון (HAM-D-17) (MADRS), בהתחלה ובמעקב של שבוע ו-4 שבועות, כמו גם עם סולם ה-H-D 6י(HAM) באופן יומיומי במהלך הטיפול.
תוצאות המחקר הדגימו שהפרוטוקול הוכיח היתכנות טובה, עם שיעור שימור של 93.3% ושיעור דבקות של 99.7%. לא היו תופעות לוואי חמורות. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היתה תחושת עקצוץ וגרד קלה במהלך גירוי (100%) ואדמומיות עורית זמנית בעקבות גירוי (100%).
בנוסף, 64.3% מהמשתתפים הציגו דרמטיטיס קלה, שנעלמה במעקב של שבוע אחד עבור רוב המשתתפים ונפתרה לחלוטין במעקב של ארבעה שבועות עבור יתר המקרים, ללא הגבלת הטיפול ולא צורך בטיפול ספציפי.
ציוני HAM-D-17 ירדו מממוצע של 21.3 (סטיית תקן=3) בהתחלה ל-15.3 (סטיית תקן=6.3) לאחר שבוע ול-13.2 (סטיית תקן=7.1) לאחר ארבעה שבועות. חומרת הסימפטומים הדכאוניים, כפי שנמדדה על ידי HAM-D-17, הראתה ירידה משמעותית לאורך זמן, כאשר מגמות דומות נצפו ב-MADRS.
ציוני HAM-D-6 הדגישו הבדלים חשובים בין קבוצות התגובה, במיוחד בשלבים המאוחרים של הטיפול, מה שמצביע על פוטנציאל לדפוסי תגובה דיפרנציאליים בין מעקב של שבוע לארבעה שבועות.
החוקרים הסיקו כי הפרוטוקול היה בר ביצוע, בטוח ונסבל היטב והוביל להפחתה משמעותית בתסמיני הדיכאון. תוצאות אלו יצטרכו להיות מאומתות במחקר RCT. הכללת מדדים נוירו-פיזיולוגיים במחקרים עתידיים למטרת מעורבות ביולוגית של המטרה עשויה גם היא לתרום להבנה של המנגנונים הבסיסיים וגילוי סמנים ביולוגיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות