במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis and Rheumatology, ביקשו חוקרים לשפר את הידע הנוכחי על הקשר בין המיקרוביום של המעי לבין דלקת מפרקים ניוונית (osteoarthritis) וכאבים קשורים, על ידי שימוש בכלבי מחמד כמודל תרגומי רלוונטי מבחינה קלינית.
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו דגימות צואה מ-93 כלבי מחמד, שסווגו כבריאים קלינית או כסובלים מכאבים בשל דלקת מפרקים ניוונית, תוך שימוש בשיטות מאומתות. פרופיל מטאגנומי בוצע באמצעות ריצוף שוטגאן על פלטפורמת Illumina NovaSeq. כמו כן, שכיחות מיני החיידקים והמסלולים המטבוליים שלהם הוערכו באמצעות MetaPhlAn2 ו-HUManN2.
השוואות בין הקבוצה הבריאה לבין הקבוצה שסבלה מכאב בשל דלקת מפרקים ניוונית בוצעו עבור כל מין באמצעות מבחנים לא פרמטריים עם התאמה של בנג'מיני והוכברג להשוואות מרובות. בנוסף, אנליזת פרמוטציה של שונות בוצעה באמצעות מטריצות מרחק של Bray-Curtis, וכל האנליזות שבוצעו לאחר מכן נעשו ב-R.
תוצאות המחקר הדגימו כי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין כלבים בריאים לבין כלבים עם כאב בשל דלקת מפרקים ניוונית בנוגע לגיווני אלפא וביתא. נמצא כי 13 סוגי חיידקים הציגו קשרים מובהקים באופן נומינלי (P < 0.05) עם מצב דלקת המפרקים הניוונית, אך אף אחד מהקשרים לא נותר מובהק לאחר התאמה להשוואות מרובות. בנוסף, לא נמצאו הבדלים בגיווני אלפא או ביתא, או ביחס פירמיקוטים לבקטרואידטים, לגבי חומרת הכאב, ניידות, רמת פעילות, גיל או ציון הרכב גוף.
החוקרים מסכמים כי בהתאם למחקרים שנעשו לאחרונה בבני אדם, מחקר זה לא הראה הבדל מובהק בקהילות חיידקי הצואה בין כלבים עם כאבים בשל דלקת מפרקים ניוונית לבין כלבי ביקורת בריאים.
מחקרים עתידיים במודל טבעי זה צריכים להרחיב את הנתונים הללו ולבחון את הקשר בין המיקרוביום של המעי, חדירות המעיים ומולקולות פרו-דלקתיות ואנטי-דלקתיות במחזור הדם כדי לקבל הבנה מעמיקה יותר של השפעת המיקרוביום על דלקת מפרקים ניוונית והכאב הנלווה לה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות