במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Diabetes and its Complications, החוקרים שאפו לבחון את הקשר בין זמני שיא הגלוקוז לבין נוכחותם של סיבוכים מיקרווסקולריים כרוניים בקרב חולים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 1,095 חולים עם סוכרת סוג 2 שחולקו לשלוש קבוצות על סמך זמני שיא הגלוקוז שלהם: קבוצה G1 עם שיא של ≤ שעה (n=84), קבוצה G2 עם שיא של > 1 שעה ו-≤ 2 שעות (n=648), וקבוצה G3 עם שיא > 2 שעות (n = 363).
המאפיינים הקליניים ומאפייני האינסולין של כל קבוצה, יחד עם סמנים של סיבוכים מיקרווסקולריים כרוניים, נותחו והושוו באמצעות SPSS 23.0 ע"י שימוש בכלים סטטיסטיים כמו מבחני חי ריבוע, Kruskal-Wallis, ANOVA חד כיווני ורגרסיה לוגיסטית בינארית.
מתוצאות המחקר עולה כי מטופלים עם זמני שיא גלוקוז מאוחרים היו בגילאים מבוגרים יותר, עם משך המחלה ארוך יותר, רמות גבוהות יותר של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) ויחסי אלבומין-קריאטינין בשתן גבוהים יותר (UACR).
היתה גם שכיחות גבוהה יותר של רטינופתיה סוכרתית בקבוצות אלו (כולם P <0.05). עם זאת, האינדקסים האינסולינוגניים שלהם, ה-AUC עבור C-פפטיד ורמות C-פפטיד בצום וב-120 דקות היו נמוכים יותר (כולם P < 0.05).
רגרסיה לוגיסטית בינארית הראתה שרק הגיל היה קשור באופן עצמאי למחלת כליות סוכרתית (DKD), בעוד שזמן שיא גלוקוז מאוחר היה בקורלציה מובהקת להתרחשות של רטינופתיה סוכרתית (כולם P < 0.05).
החוקרים סיכמו כי זמן שיא גלוקוז מאוחר תורם באופן מובהק לנוכחות של רטינופתיה סוכרתית. הם הדגישו את הצורך בניטור מוגבר של סיבוכים מיקרווסקולריים כרוניים בחולים עם סוכרת סוג 2 שחווים שיאי גלוקוז מאוחרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות