מתן קנגרלור תוך-ורידי בעת רה-פרפוזיה מאפשר עיכוב מהיר יותר של הקולטן P2Y12, הנמצא על גבי טסיות הדם, בהשוואה לטיקגרלור הניתנת דרך הפה. כמו כן, מחקרים פרה-קליניים הוכיחו כי התרופה מפחיתה את גודל האוטם בשריר הלב.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Circulation, ביקשו חוקרים לבחון האם מתן קנגרלור בזמן רה-פרפוזיה יפחית את גודל האוטם וימנע חסימה מיקרו-וסקולרית בחולים עם STEMIי(ST-segment–elevation MI) שעברו התערבות כלילית מלעורית ראשונית.
המחקר היה מחקר פאזה 2, רב-מרכזי, אקראי, כפול-סמיות, מבוקר-אינבו, שנערך בין נובמבר 2017 לנובמבר 2021 בשישה מרכזי לב בסינגפור.
במהלך המחקר, המטופלים חולקו באופן אקראי לקבלת קנגרלור או אינבו, שניתנו לפני הליך ההתערבות הכלילית הראשונית, בנוסף לטיקגרלור דרך הפה. קריטריוני אי ההכללה העיקריים כללו הצגת תסמינים למשך פחות משש שעות, היסטוריה של אוטם שריר הלב ושבץ מוחי או אירוע מוחי חולף, טיפול מקביל בנוגדי קרישה פומיים והתווית נגד לביצוע תהודה מגנטית קרדיווסקולרית.
התוצא העיקרי של היעילות היה גודל האוטם החריף, שנמדד בבדיקת תהודה מגנטית קרדיווסקולרית במהלך השבוע הראשון. גודל זה הוצג כאחוז ממסת החדר השמאלי (%LV mass).
בנוסף, חסימה מיקרו-וסקולרית זוהתה כאזורים של ליבה כהה עם האדרה נמוכה, בתוך אזורים של האדרת גדוליניום מאוחרת.
התוצא העיקרי של הבטיחות היה דימום משמעותי, שהוגדר לפי הקריטריונים של ועדת מחקרים אקדמיים של דימומים ב-48 השעות הראשונות. לצורך ניתוח התוצאות, משתנים רציפים הושוו באמצעות מבחן Mann-Whitney U (דווח כחציון [רבעון ראשון-שלישי]), ומשתנים קטגוריים הושוו באמצעות מבחן פישר מדויק. ערך p דו-צדדי של פחות מ-0.05 נחשב למובהק סטטיסטית.
מתוך 209 המטופלים שגויסו למחקר, 164 מטופלים (78%) השלימו סריקת תהודה מגנטית קרדיווסקולרית אקוטית.
תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה בין הקבוצות, לא היו הבדלים משמעותיים בגודל האוטם החריף (אינבו 14.9% [7.3-22.6] %LVmass לעומת קנגרלור 16.3% [9.9-24.4] %LVmass; P=0.40), בשכיחות (אינבו 48% לעומת קנגרלור 47%; P=0.99) ובהיקף החסימה המיקרו-וסקולרית (אינבו 1.63% [0.60-4.65] %LVmass לעומת קנגרלור 1.18% [0.53-3.37] %LVmass; P=0.46) בין קבוצת האינבו לקבוצת הקנגרלור, על אף ירידה של פי 2 בתגובותיות הטסיות עם קנגרלור.
בנוסף, במהלך 48 השעות הראשונות, לא התרחשו אירועים של דימום משמעותי באף אחת מהקבוצות, כפי שהוגדרו לפי ועדת מחקרים אקדמיים של דימומים.
החוקרים מסכמים כי מתן קנגרלור במהלך התערבות כלילית ראשונית לא הפחית את גודל האוטם החריף ולא מנע את החסימה המיקרווסקולרית בחולי STEMI שקיבלו טיפול פומי עם טיקגרלור דרך הפה. זאת, על אף שהושגה הפחתה משמעותית בתגובתיות הטסיות במהלך ההליך.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות