לאחרונה פורסמו בכתב העת Arthritis and Rheumatology ממצאים ממחקר NORD-STAR. במחקר זה החוקרים ביקשו לחקור את בטיחותה של מטוטרקסט ואת השפעת מינון התרופה על יעילותה, כאשר היא משולבת עם שלוש תרופות ביולוגיות שונות ועם הטיפול הקונבנציונלי בדלקת מפרקים שגרונית מוקדמת.
עוד בעניין דומה
במחקר, שבו בוצע שימוש בניתוח שונות עם השוואות אנליטיות, נכללו 812 מטופלים נאיביים לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית מוקדמת. המטופלים חולקו באופן רנדומלי לארבע קבוצות וטופלו עם מטוטרקסט בשילוב תרופה נוספת: הטיפול הקונבנציונלי, קרטוליזומב-פגול (certolizumab-pegol), אבטספט וטוסיליזומב. לאחר 24 שבועות טיפול, החוקרים העריכו את הבטיחות של מטוטרקסט, את מינוני התרופה ואת השפעתם על הפוגות לפי מדד הפעילות של המחלה.
תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לטיפול הקונבנציונלי, שכיחות תופעות הלוואי הקשורות למטוטרקסט היתה גבוהה יותר כאשר היא שולבה עם טוסיליזומב (יחס סיכונים 1.48; רווח בר-סמך 95%: 1.20-1.84), אך לא עם קרטוליזומב-פגול (0.99; 0.79-1.23) או עם אבטספט (0.93; 0.75-1.16).
כמו כן, המינון של מטוטרקסט היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לטיפול הקונבנציונלי, כאשר ניתן בשילוב עם טוסיליזומב (ביתא 4.65-; רווח בר סמך 95%: -5.83-(-3.46); P<0.001) או בשילוב עם אבטספט (ביתא 1.15-; -2.27-(-0.03); P=0.04), והיה נמוך יותר מספרית כשניתן בשילוב עם קרטוליזומב-פגול (ביתא 1.07-; -2.21-(0.07); P=0.07).
בנוסף, הפחתת המינון של מטוטרקסט לא היתה קשורה בירידה בשיעור ההפוגות בכל אחד משילובי הטיפול.
החוקרים סיכמו כי מטוטרקסט נסבלה היטב כחלק משילובי התרופות שנבדקו, אך תופעות לוואי לא רצויות היוו גורם מגביל בקבלת מינון היעד של 25 מ"ג בשבוע, ואלו היו שכיחות יותר בשילוב עם טוסיליזומב בהשוואה לטיפול הקונבנציונלי. מאידך, הפחתת המינון של מטוטרקסט לא היתה קשורה בירידה בשיעור הפוגות כחלק מארבעת שילובי הטיפולים בשבוע 24.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות