במחקר The Targeted Hypothermia vs Targeted Normothermia After Out-of-Hospital Cardiac Arrestי(TTM2) לא דווח על הבדל בתמותה או בתוצא תפקודי ירוד לאחר שישה חודשים בחולים שעברו דום לב מחוץ לבית החולים (OHCA: out-of-hospital cardiac arrest).

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology מטרת החוקרים היתה לבדוק את ההשפעות של היפותרמיה מכוונת, לעומת נורמותרמיה מכוונת, על התוצא התפקודי של המטופלים, תוך התמקדות בתפקוד הקוגניטיבי ובפן החברתי בקרב שורדי OHCA לאחר שישה חודשים מהאירוע.

לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה מגששת מוגדרת מראש (predefined exploratory analysis) על מנת לספק הערכה מפורטת מבחינת לקויות בתפקוד המוחי של המטופלים, לצורך השוואה בין שני המשטרים ההתערבותיים.

החוקרים ערכו אנליזה מוגדרת מראש על ניסוי קליני אקראי רב מרכזי ובינלאומי, אשר נערך בין נובמבר 2017 ועד לינואר 2020 וכלל משתתפים מ-61 בתי חולים על פני 14 מדינות. מעקב מובנה אחרי המטופלים ששרדו נערך לאחר שישה חודשים על ידי מעריכי תוצא סמויים. המעקב האחרון התקיים באוקטובר 2020.

במחקר השתתפו בסך הכל 1,861 חולים מבוגרים (מעל גיל 18) שאובחנו עם OHCA והיו בתרדמת בעת האשפוז בבית החולים. לאחר שישה חודשים, 939 מתוך 1,861 שרדו והוזמנו למעקב ו-103 מתוכם סירבו או נעדרו.

החוקרים ערכו הקצאה אקראית, 1:1, להשריית היפותרמיה מכוונת של 33 מעלות צלזיוס, או לשמירה מכוונת על נורמותרמיה וטיפול מוקדם בחום (37.8 מעלות צלזיוס ומעלה). התוצא התפקודי, המתמקד בפן החברתי, הוערך באמצעות Glasgow Outcome Scale Extended [(GOSE) 1 עד 8] והתפקוד הקוגניטיבי הוערך באמצעות Montreal Cognitive Assessment ([MoCA] 0-30) ו-Symbol Digit Modalities Test ([SDMT] z scores). ציונים גבוהים יותר מייצגים תוצאים טובים יותר.

לאחר תקופה של שישה חודשים השתתפו במעקב 836 מתוך 939 השורדים, בגיל ממוצע של 60 שנים (סטיית תקן, 13) (טווח, 18 עד 88) (700 מתוך 836 היו גברים [84%)]. לא נצפו הבדלים בין שתי קבוצות ההתערבות מבחינת התוצא התפקודי המתמקד בפן החברתי (ציון GOSE, יחס סיכויים, 0.91, רווח בר-סמך של 95%, 0.71-1.17; P = .46) או בתפקוד הקוגניטיבי לפי MoCA (הפרש ממוצע, 0.36, רווח בר-סמך של 95%, -0.33 עד 1.05; P = .37) ו-SDMT (הפרש ממוצע, 0.06, רווח בר-סמך של 95%, -0.16 עד 0.27; P = .62).

הגבלות בפן החברתי (ציון GOSE נמוך מ-7) היו שכיחות יחסית, וזאת ללא קשר להתערבות (היפותרמיה, 178 מתוך 415 [43%]; נורמותרמיה, 168 מתוך 419 [40%]). לקות קוגניטיבית זוהתה בקרב 353 מתוך 599 השורדים (59%).

לסיכום, באנליזה מוגדרת מראש אותה ערכו החוקרים על חולים ששהו בתרדמת לאחר OHCA, נמצא כי היפותרמיה, לעומת נורמותרמיה, לא הובילה לתוצא תפקודי משופר, כפי שהוערך, תוך התמקדות בפן החברתי ובתפקוד הקוגניטיבי. עוד עולה מהמחקר כי לאחר תקופה של שישה חודשים, רבים מהחולים ששרדו לא חזרו לפעילותם וליכולת התפקודית לפני המאורע והפרעות קוגניטיביות קלות היו נפוצות יחסית.

מקור:

Lilja G, Ullén S, Dankiewicz J, Friberg H, Levin H, Nordström EB, Heimburg K, Jakobsen JC, Ahlqvist M, Bass F, Belohlavek J, Olsen RB, Cariou A, Eastwood G, Fanebust HR, Grejs AM, Grimmer L, Hammond NE, Hovdenes J, Hrecko J, Iten M, Johansen H, Keeble TR, Kirkegaard H, Lascarrou JB, Leithner C, Lesona ME, Levis A, Mion M, Moseby-Knappe M, Navarra L, Nordberg P, Pelosi P, Quayle R, Rylander C, Sandberg H, Saxena M, Schrag C, Siranec M, Tiziano C, Vignon P, Wendel-Garcia PD, Wise MP, Wright K, Nielsen N, Cronberg T. Effects of Hypothermia vs Normothermia on Societal Participation and Cognitive Function at 6 Months in Survivors After Out-of-Hospital Cardiac Arrest: A Predefined Analysis of the TTM2 Randomized Clinical Trial. JAMA Neurol. 2023 Aug 7:e232536. doi: 10.1001/jamaneurol.2023.2536. Epub ahead of print. PMID: 37548968; PMCID: PMC10407762.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה