קיימים דיווחים שונים בנוגע לקשר בין אפילפסיה ותרופות נוגדות פרכוס מסוג enzyme-inducingי(eiASM) לבין סיכון מוגבר לאוסטיאופורוזיס. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology, מטרת החוקרים היתה לכמת ולהדגים את הסיכונים הבלתי תלויים לאוסטאופורוזיס הנקשרים עם היארעות של אפילפסיה וטיפול עם eiASMS ועם non-eiASMs.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה פתוח אשר כלל נתונים מהשנים 1998 עד 2019, עם חציון מעקב (טווח בין רבעוני) של 5 (1.7-11.1) שנים. החוקרים אספו את נתוניהם של 6,275 מטופלים אשר השתתפו ב-Clinical Practice Research Datalink וכן אספו נתונים מרשומות בריאות אלקטרוניות של בית חולים.
האנליזה כללה את כל המטופלים שעמדו בקריטריוני ההכללה (מידע מהימן מ-Clinical Practice Research Datalink, גיל 18 ומעלה, מעקב אחרי Hospital Episode Statistics patient care linkage date של 1998, וללא אוסטיאופורוזיס בראשית המחקר). חשיפת המחקר הוגדרה כהיארעות של אפילפסיה שהחלה בגיל המבוגר (adult-onset epilepsy) עם washout של חמש שנים וקבלה של ארבעה מרשמים עוקבים של ASM.
תוצא המחקר היה היארעות של אוסטיאופורוזיס, כפי שנקבע באמצעות הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס או accelerated failure time models במידת הצורך. היארעות של אפילפסיה טופלה כמשתנה לוואי תלוי-זמן. האנליזות כללו בקרה לגיל, מין, מצב סוציואקונומי, סרטן, טיפול עם סטרואידים במשך שנה או יותר, מדד מסת הגוף, עבר של ניתוח בריאטרי, הפרעות אכילה, יתר פעילות בלוטת התריס, מחלות מעי דלקתיות, דלקת מפרקים שגרונית, עישון, נפילות, שברי שבריריות (fragility) ובדיקת סקר לאוסטיאופורוזיס.
האנליזות שלאחר מכן (1) לא כללו את מדד מסת הגוף, נתון שהיה חסר ב-30% מהחולים; (2) יישמו התאמת ציון נטייה לטיפול עם eiASM;י(3) הוגבלו רק לאלה עם incident onset epilepsy; ו-(4) הוגבלו לחולים שפיתחו אפילפסיה בגיל 65 ומעלה. האנליזות נערכו בין 1 ביולי ל-31 באוקטובר 2022, וכן בפברואר 2023 לצורך תיקונים.
החוקרים איתרו את נתוניהם של 8,095,441 מבוגרים בסך הכל, כאשר 6,275 מתוכם חלו באפילפסיה כמבוגרים (3,220 נשים [51%] ו-3,055 גברים [49%]; שיעור ההיארעות, 62 לכל 100,000 שנות אדם) עם גיל חציוני (טווח בין רבעוני) של 56 (38-73) שנים.
לאחר בקרה על גורמי הסיכון לאוסטיאופורוזיס, היארעות של אפילפסיה נקשרה באופן בלתי תלוי עם משך זמן מהיר יותר ב-41% לאוסטיאופורוזיס (יחס הזמנים [time ratio] 0.59, רווח בר-סמך של 95%,P < .001 ; 0.52-0.67).
הן eiASMs (יחס הזמנים 0.91, רווח בר-סמך של 95%0.87-0.95 P < .001) והן non-eiASMs (יחס הזמנים 0.77; רווח בר-סמך של 95% 0.76-0.78; P < .001) נקשרו גם כן עם סיכון גבוה יותר באופן מובהק לאוסטיאופורוזיס, וזאת ללא תלות באפילפסיה; הקשר הראה כי ההתפתחות של אוסטיאופורוזיס היתה מהירה יותר ב-9% וב-23%, בהתאמה. הקשרים הבלתי תלויים בין אפילפסיה, eiASMs ו-non-eiASMs נותרו עקביים באנליזות עם התאמה לציוני נטייה, עוקבות מוגבלות לאפילפסיה שהחלה בגילאי הבגרות וכן בעוקבות המוגבלות לאפילפסיה עם התחלה מאוחרת.
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שאפילפסיה נקשרת באופן בלתי תלוי עם עלייה מובהקת מבחינה קלינית בסיכון לאוסטיאופורוזיס, וכך גם הטיפול עם eiASMs ועם non-eiASMs. החוקרים מציינים כי יש מקום לשקול ביצוע בדיקות סקר ואף טיפול מניעתי בכלל חולי האפילפסיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות