במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, מטרת החוקרים היתה להעריך את ההתמדה הטיפולית ואת היעילות של יוסטקינומאב, מעכבת IL-12/23 ושל מעכב tumour necrosis factorי(TNFi) בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. המחקר ארך שלוש שנים ונעשה במתאר עולם אמיתי.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו את המחקר התצפיתי PsABio באופן פרוספקטיבי ובמסגרתו בוצע מעקב אחרי מטופלים עם PsA להם נרשם טיפול, החל מקו ראשון ועד לקו שלישי, עם יוסטקינומאב או עם מעכב TNF. במסגרת המחקר נעשתה הערכה כל שישה חודשים אחרי ההתמדה בטיפול ויעילותו (השגה של clinical Disease Activity for PSA (cDAPSA) low disease activity (LDA)/remission and minimal disease activity/very LDA (MDA/VLDA)). נתוני הבטיחות נאספו במשך שלוש שנים. האנליזות להשוואת דרכי הפעולה תוקננו לפי הבדלים מעת תחילת המחקר לפי ציוני נטייה (propensity scores).
מתוצאות המחקר עולה כי מתוך 895 חולים (גיל ממוצע 49.8 שנים, 44.7% גברים) ולאחר שלוש שנים, שיעור החולים שעדיין תחת הטיפולים הראשוניים שניתנו להם היה דומה עם יוסטקינומאב (49.9%) ועם TNFi (47.8%). לא נראה הבדל בסיכון לעצירה/ החלפה של הטיפולים; יחס סיכונים מתוקנן לציוני נטייה (רווח בר-סמך של 95%) להפסקה/ החלפה של יוסטקינומאב לעומת TNFi היה 0.87 (0.68 עד 1.11).
באוכלוסיה הכוללת, השגה שלcDAPSA LDA/ הפוגה אירעה ב-58.6%/31.4% מהמטופלים שטופלו עם יוסטקינומאב וב-69.8%/45.0% מהמטופלים שטופלו עם TNFi; יחס סיכויים מתוקנן לציוני נטייה (רווח בר-סמך של 95%) היה 0.89 (0.63 עד 1.26) ל-cDAPSA LDA; ו-0.72 (0.50 עד 1.05) להפוגה. MDA/VLDA הושג ב-41.4%/19.2% מהמטופלים שטופלו עם יוסטקינומאב וב-54.2%/26.9% מהמטופלים שטופלו עם TNFi עם חפיפה ביחסי הסיכויים המתוקננים לציוני נטייה.
עוד נמצא כי אחוז גדול יותר מהמטופלים שטופלו עם TNFi השיגו תוצאי יעילות. שני הטיפולים הציגו פרופיל בטיחות טוב לטווח הארוך, אך יש לציין כי למטופלים שקיבלו יוסטקינומאב היה שיעור נמוך יותר של אירועים חריגים לעומת מטופלים שקיבלו TNFi.
לסיכום, בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית אשר קיבלו טיפול עם יוסטקינומאב או עם מעכבי TNF נמצא כי שיעור ההתמדה בטיפול לאחר שלוש שנים היה דומה בין שני הטיפולי השונים. לעומת זאת, שיעור האירועים החריגים היה נמוך יותר תחת הטיפול עם יוסטקינומאב.
מקור:
תגובות אחרונות