בעבר הוצע למצוא חלופות לטיפול כימותרפי מתמשך עבור חולים עם סרטן לבלב מתקדם בשל עליה בעמידות לטיפול ולהפחית את תופעות הרעילות המצטברות. מעכבי PARPי(Poly ADP-ribose Polymerase) הדגימו יעילות עבור סרטן זה, וייתכן שהוספת מעכבי נקודות בקרה יספק תגובה סינרגיסטית לשליטה על המחלה.
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה לבחון את הבטיחות של טיפול עם מעכבי PARP ומעכבי נקודות בקרה במטופלים עם סרטן לבלב מתקדם שהדגימו תגובה יציבה לכימותרפיה מבוססת פלטינום.
מחקר פאזה 1b/2 זה בוצע עם תווית פתוחה ובו נתנו טיפול משולב של נירפאריב ונוגדי PD-1 (ניבולומאב) או נוגדי CTLA-4 (איפילימומאב) עבור מטופלים עם סרטן לבלב מתקדם שלא החמיר על פני 16 שבועות לפחות תחת טיפול עם כימותרפיה מבוססת פלטינום.
המטופלים הוקצו אקראית (ביחס של 1:1) לקבלת נירפאריב יומי במינון של 200 מ"ג במתן פומי יחד עם ניבולומאב במינון של 240 מ"ג במתן תוך-ורידי פעם בשבועיים (לאחר מכן הוחלף למינון של 480 מ"ג במתן תוך ורידי אחת לארבעה שבועות) או ארבע מנות של איפילימומאב במינון של 3 מ"ג/ק"ג במתן תוך ורידי אחת לארבעה שבועות.
התוצא העיקרי שנבדק היה בטיחות ושרידות ללא התקדמות המחלה כעבור שישה חודשי טיפול. קבוצות הטיפול לא הושוו מבחינת יעילות, אך בכל קבוצה בחנו את היעילות כנגד השערת הבסיס של 44% שרידות ללא התקדמות כעבור שישה חודשים. החוקרים יכלו להגדיר עדיפות של משטר טיפולי אחד על משנהו אילו שיעורי שרידות ללא מחלה כעבור שישה חודשי טיפול עמדו על 60% לפחות, ופחיתות נקבעה על בסיס שיעורי שרידות ללא התקדמות מחלה של פחות מ-27%.
כלל הנבדקים שקיבלו מנת טיפול אחת לפחות ועברו הערכה אחת לפחות לאחר הטיפול לזיהוי תגובה, על בסיס Response Evaluation Criteria in Solid Tumors version 1.1 נכללו בהערכת היעילות. קבוצת הערכת הבטיחות כללה את כלל הנבדקים שקיבלו מנה אחת של משטר הטיפול.
91 נבדקים גוייסו בין התאריכים 7 בפברואר 2018 ועד 5 אוקטובר 2021 והוקצו אקראית לקבלת טיפול עם נירפאריב יחד עם ניבולומאב (n=46) או נירפאריב ואיפילימומאב (n=45). מתוך קבוצות אלו 84 נבדקים נכללו בהערכת שרידות ללא התקדמות (נירפאריב וניבולומאב=44, נירפאריב ואיפילימומאב=40). משך המעקב החציוני עמד על 23 חודשים (טווח בין רבעוני של 15-31.5 חודשים).
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי השרידות ללא התקדמות המחלה כעבור שישה חודשים בקבוצת הטיפול עם נירפאריב וניבולומאב עמדו על 20.6% (רווח בר-סמך של 95%, 8.3-32.9; p=0.0002 לעומת השערת הבסיס של 44%) ובקבוצת הטיפול עם נירפאריב ואיפילימומאב עמדו על 59.6% (רווח בר-סמך של 95%, 44.3-74.9; p=0.045).
עשרה מתוך 46 (22%) הנבדקים בקבוצת הטיפול עם נירפאריב וניבולומאמב ו-23 מתוך 45 הנבדקים (50%) מקבוצת הטיפול עם נירפאריב ואיפילימומאב סבלו מתופעות לוואי בדרגה 3 ומעלה בעקבות הטיפול. תופעות הלוואי השכיחות ביותר בדרגה 3 ומעלה בקבוצת הטיפול עם נירפאריב וניבולומאב היו יתר לחץ דם (ארבעה נבדקים [8%]), אנמיה (שני נבדקים [4%]) וטרמבוציטופניה (שני נבדקים [4%]). לעומת זאת, בקבוצת הטיפול עם נירפאריב ואיפילימומאב התופעות השכיחות כללו עייפות (שישה נבדקים [14%]), אנמיה (חמישה נבדקים [11%]) ויתר לחץ דם (ארבעה נבדקים [9%]). לא אירעו מקרי מוות המקושרים לטיפול.
מסקנת החוקרים היתה כי טיפול משולב עם נירפאריב ואיפילימומאב השיג את סף השרידות ללא התקדמות המחלה לאחר שישה חודשים שנקבע עבור המחקר, ואילו הטיפול המשולב של נירפאריב וניבולומאב - לא. ממצאים אלה מדגישים את היתכנות השימוש בטיפול אחזקה שאיננו ציטוטוקסי עבור מטופלים עם סרטן לבלב מתקדם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות