רמה גבוהה של נוגדנים מסוג anti-BP180 בתבחין ELISA ואימונופלואורסנציה חיובית בסוף טיפול משמשים כגורמים מנבאים להישנות לאחר הפסקת טיפול במטופלים עם בולוס פמפיגואיד.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את האימפקט בחיים האמיתיים של החלטה על הפסקת טיפול על בסיס תבחינים אימוניים לבין הישנות בולוס פמפיגואיד לאחר 3 ו-6 חודשים.
המחקר רטרוספקטיבי רב-מרכזי, שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology, כלל מטופלים שאחריהם בוצע מעקב של כמעט 6 חודשים לאחר הפסקת הטיפול בבולוס פמפיגואיד. המטופלים סווגו לפי התאמה בין החלטה על הפסקת טיפול ותוצאות של תבחינים אימוניים שבוצעו 3 חודשים לפני ההפסקה, אי התאמה בין ההחלטה ותוצאות התבחינים או מטופלים שלא ביצעו כלל תבחינים אימוניים.
במסגרת המחקר נכללו 238 מטופלים. תוצאות המחקר הראו כי 3 חודשים לאחר הפסקת הטיפול, 36 מטופלים התייצגו עם הישנות של המחלה. באופן ספציפי נמצא כי ב-14 מתוך 95 המטופלים בהם נמצאה התאמה בין תוצאות התבחינים לבין ההחלטה (14.7%), בחמישה מתוך 21 המטופלים ללא ההתאמה בין תוצאות התבחינים האימוניים לבין קבלת ההחלטה (23.8%) וב-17 מתוך 122 המטופלים בהם לא בוצעו תבחינים אימוניים (13.9%; p=0.5) היתה הישנות של המחלה.
כמו כן, נמצא כי 6 חודשים לאחר הפסקת הטיפול, שיעורי ההישנות עמדו על 18.9%, 28.6% ו-18.9% (p=0.56), בהתאמה, בשלוש קבוצות המחקר.
מחקר זה מראה כי בחיים האמיתיים, במטופלים עם בולוס פמפיגואיד, שיעור ההישנות 3 ו-6 חודשים לאחר הפסקת טיפול איננו מופחת באופן מובהק על ידי קבלת החלטה על הפסקת טיפול בהתאם לתוצאות של תבחינים אימוניים בהשוואה להחלטה המבוססת על קליניקה.
מקור:
תגובות אחרונות