חוסר היענות לטיפול הוא מצב המאתגר את היעילות ואת העלויות של שירותי הבריאות. הבנה של הגורמים המובילים לכך הכרחית על מנת לבנות דרכים יעילות להתערבות במצב זה. במחקר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, מטרת החוקרים היתה להעריך את שכיחות ההיענות לטיפול בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית, ולהעריך את הגורמים המנבאים לכך.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר עוקבה פרוספקטיבי, אשר ערך 6 חודשים. במסגרתו, נאספו חולי דלקת מפרקים שגרונית, אשר נאספו באמצעות דגימת שכבות שיטתית (33% מטופלים עם התרופה משנת-המחלה הראומטית (DMARD) בקו ראשון, 33% מטופלים עם ה-DMARD בקו שני ו-33% מטופלים עם טיפול ביולוגי). מדד התוצאה היה היענות לטיפול, אשר הוגדרה באמצעות ציון גבוה מ-80% הן ב-Compliance Questionnaire in Rheumatology והן ב-Reported Adherence to Medication scale, והוערכה באמצעות רווח סמך של 95% (CI).
הגורמים המנבאים האפשריים היו סוציודמוגרפיים, פסיכולוגיים, קליניים, קשורים לתרופה, קשר רופא-מטופל, ולוגיסטיים. השפעתם על היענות לטיפול לאורך שישה חודשים נבדקה באמצעות מודלים לוגיסטיים מרובי-רמות, אשר תוקננו לפי משתני-הלוואי הבסיסיים.
180 מטופלים נכללו במחקר (77% נשים, גיל ממוצע 60.8). שכיחות ההיענות לטיפול הייתה 59.1% (CIי48.1% עד 71.8%). חולים שטופלו עם טיפולים ביולוגיים הראו ההיענות גבוהה יותר וצורך רב יותר בטיפול לעומת המטופלים האחרים. המשתנים המסבירים את ההיענות לטיפול לפי המודל רב-המשתנים הסופי היו סוג הטיפול שנרשם (OR=4.57), קבלת מידע על ההסתגלות לטיפול (OR=1.42), ותפיסת הרופא לגבי אמון המטופל (OR=1.58). גורמים אלה היו בלתי תלויים עם פעילות המחלה.
החוקרים מסכמים כי ההיענות לטיפול בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית איננה מלאה. גורמים פסיכולוגיים, תקשורתיים ולוגיסטיים משפיעים על ההיענות לטיפול בחולי דלקת מפרקים שגרונית. גורמים אלו משפיעים יותר מאשר גורמים סוציודמוגרפיים או קליניים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות