במחקר תצפיתי זה נדגמו רמות אינטרפרון-אלפא בדמם של חולי זאבת אדמנתית מערכתית שנמצאו בהפוגה מן המחלה, ולאחר מעקב של שנה ניסו החוקרים לאפיין את הקשרים שבין רמות הציטוקין ומאפייני בסיס לבין הסיכון להישנות המחלה והזמן עד להתרחשותה.

אחזקת מצב של הפוגה הפכה למרכזית בניהול של זאבת אדמנתית מערכתית (SLE). על-אף החשיבות של אינטרפרון-אלפא בפתוגנזה של זאבת אדמנתית מערכתית, הביטוי שלו במצב של הפוגה טרם נחקר כיאות עד כה. על מנת ללמוד על ביטויו במהלך הפוגה ועל ערכו הפרוגנוסטי בחיזוי הישנות של המחלה, נמדדו רמות אינטרפרון-אלפא בנסיוב בעזרת שיטה חיסונית רגישה ביותר, המתבססת על מערך דיגיטלי ומולקולה בודדת. שיטה זו מאפשרת למדוד ציטוקינים בריכוזים פיזיולוגיים.

במחקר זה נכללו 254 חולי זאבת אדמנתית מערכתית שנמצאו בהפוגה, לפי ההגדרות של הפוגה בשיטת הסיווג הייעודית למחלה. ריכוזי אינטרפרון-אלפא בנסיוב נקבעו במצב הבסיס, והמטופלים היו תחת מעקב למשך שנה.

התלקחויות של זאבת הוגדרו לפי המדד הלאומית להערכת פעילות זאבת והתלקחויות שלה (Safety of Estrogens in Lupus Erythematosus: National Assessment version of the Systemic Lupus Erythematosus Disease Activity Index Flare Index).

ניתוחי קפלן-מאייר ורגרסיה לוגיסטית על שם קוקס (Cox) שימוש להערכת הזמן עד להישנות המחלה, ולזיהוי גורמי בסיס הקשורים לזמן עד להישנות, בהתאמה.

מתוך כל המטופלים שהיו בהפוגה, 26% התייצגו עם רמות גבוהות מהנורמה של אינטרפרון-אלפא בנסיוב, שהיו קשורות לנוכחות נוגדנים הסגוליים למרכיבי הגרעין (Ribonucleoproteinי[RNP]), ל-DNA דו-גדילי (dsDNA), ול-Ro/SSA60.

רמות אינטרפרון-אלפא מוגברות היו קשורות גם לגיל צעיר של המטופלים. ממצא חשוב היה קשר בלתי-תלוי שנמצא בין רמות אינטרפרון-אלפא מוגברות במצב הבסיס ומשך ההפוגה, לבין זמן קצר יותר עד להישנות המחלה. זאת בניגוד לרמות נמוכות בנסיוב של מרכיב המשלים 3 ושל נוגדנים ל-DNA דו-גדילי, שלא אופיינו בקשר זה.

החוקרים הסיקו שהערכה ישירה של רמות אינטרפרון-אלפא בנסיוב על ידי שיטה חיסונית דיגיטלית רגישה ביותר, מאפשרת לקלינאים לזהות תת-אוכלוסייה של חולי זאבת שהינם בהפוגה מבחינה קלינית, אך מצויים בסיכון מוגבר להישנות.

מקור:

Mathian, A. et al. (2019). Annals of the Rheumatic Diseases. 78(12):1669-1676.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה